כשאביגיל מזכרון מנחם התקשרה, ענינו מיד שכן. ברינדי אומרת, שאם הקב"ה נותן לך כשרון וכוחות, את צריכה לתת אותם הלאה. אז נתנו.
התייצבנו בערב בבית זכרון מנחם, חמושות בפאנים, רולים וקליפסים, בלי לדעת כל כך למה לצפות. נאמר לנו שזהו ערב פינוק לבנות ואמהות חולות. את האמת? הלב מעט קיפץ לנו בחשש. האם זה יהיה קשה? מזעזע אפילו? האם נצליח לתת לבנות תחושה טובה ונעימה?
המרכז של זכרון מנחם (מקום מדהים-מדהים בפני עצמו) עמד מואר, ערוך וחגיגי. אמהות ובנות הוזמנו לארוחת ערב מפנקת, ואלו אנחנו ארגנו את עמדות התספורת המקצועיות להפליא שכבר חיכו לנו.
בתוכנית הוצעו לאמהות ולבנות, טפולי טיפוח ואסתטיקה. כמה זה חשוב! כשאשה (ולא משנה באיזה גיל) זרוקה בבית חולים, חלושה וכואבת, המראה שלה נזנח לתקופה ארוכה. לפעמים שנה, לפעמים הרבה יותר. כל הפוקוס שלה מתרכז בלהתמודד. להחזיק מעמד. רצוי גם להבריא.
אבל כנשים (מגיל 12 ועד 122) המראה החיצוני שלנו נותן לנו פידבק חזק. והוא כמעט תמיד לא נשאר אלמנט חיצוני. הוא מעצים אותנו. וזה כל מה שהנשים הללו היו כל כך צריכות. פוש של העצמה פנימית.
ברינדי מתרגשת כשהיא מספרת על כך. זה כל כך תואם את משנת החיים שלה. הערב הזה הותיר אותה מותשת, מרב אנרגיות ורגשות.
"היה ממש מניף." היא מספרת, "התחברתי לנשים, שכל כך זקוקות למשהו שיעשה להם טוב. הרגשתי מקום טהור מדהים. נורא חזק. החוויה היתה אמיתית. הרגשתי במקום נקי של נתינה, של זכות לתת. זכות לשמח."
לקראת סוף הערב, נגשו אל ברינדי אמא ובת בגילאי ה-20. "הבת היתה נראית לי 'טרייה' אחרי חתונה." ברינדי מספרת. "אני רגילה למראות הללו אצלנו בסטודיו. האמא, עם הרצון לתת ולהעניק, והבת- בגישושי הדרך החדשה עם כיסוי ראש, שעוד לא 'מתחבר' במאה אחוז לראש שלה… משהו בפאה של הבת לא היה עשוי כמו שצריך. היה חסר בפוני את הטאצ' הנכון. מגע קטן שיתאים אותו טוב יותר למראה שלה. סידרתי לה אותו בשמחה, והבת כל כך התלהבה ושמחה. חייכתי. אני רגילה.
"אחרי שהן הלכו, נגשה אלי אביגיל, מארגנת הארוע של זכרון מנחם, וסיפרה לי כמה טוב עשיתי לילדה, שמתמודדת כל כך קשה עם הקרחת שלה. קרחת??? – – –
"חשבתי שאני קורסת. ככה באמצע האולם. הקונטרסט היה כל כך חזק. הבת היתה שמחה ומתלהבת, מי יכול היה לדמיין שהיא חולה… חשבתי שאני מכירה את סיטואציית הכלה, הקלילה-נחמדה הזו. אבל לא. פה זה לא חגיגות, אמרתי לעצמי. תקלטי שפה הכל אחרת."
קיבלנו תחושה שזכרון מנחם הוא מקום שמחבר את הכאב עם השמחה. נשים נהנות לשכוח מהכל, להראות טוב, לקבל את המתנות הקטנות, את היחס המיוחד… זה מקום שמחבר את העולמות ומוציא אותם עם חיוך. מקום אינטימי, אמיתי, בלי רעשים.
הלכנו הביתה, כשכל זה מסתובב לנו בבטן. אכן, זכות בשבילנו לתת, בתחום של המומחיות והכשרון שלנו. וכמה מתאים לחודש אלול.
צילום: שולמית הרשלר